המסגרת הנורמטיבית המסדירה את כשרותו המשפטית של האדם היא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,
תשכ”ב- 1962 אשר קובע, כי “כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו“.

על כן, נקודת המוצא היא, כי כל אדם רשאי לנהל את ענייניו ולדאוג לעצמו.

שאלת האפוטרופסות מתעוררת אם כך, כאשר האדם אינו מסוגל עוד לנהל את ענייניו,
אם כתוצאה ממחלה כלשהי, אם מפאת גילו המבוגר, חוסר צלילות, ועד לאיבוד האפוטרופוס הטבעי וכיוצ”ב.

חוק זה קובע ומסדיר את זכויותיו של האדם ושל האפוטרופוס הטבעי והחוקי, את זכויותיו של האפוטרופוס ושל החסוי וכן את חובותיהם.
בין היתר, קובע החוק מספר מקרים בהם בית המשפט רשאי למנות לאדם אפוטרופוס:

– קטין ששני הוריו מתו או שהוריו בעצמם פסולי דין

– פסולי דין

– אדם אחר שאינו יכול לדאוג לענייניו- ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו

– עובר

כאשר מדובר באפוטרופוס של קטין או של פסול דין,
חלה על האפוטרופוס האחריות על הקטין ופסול הדין
ותפקידו הוא לדאוג לצורכיהם – חינוך, לימודים, הכשרה לעבודה, שמירה על נכסים ועוד.

האפוטרופוס חייב לדווח לאפוטרופוס הכללי בכל הקשור לענייני האפוטרופסות
ובית המשפט רשאי לקבוע לאפוטרופוס שכר בנסיבות מסוימות.

יש לשים לב לכך שלאפוטרופוס ישנה אחריות כלפי הקטין ופסול הדין
והוא יהיה אחראי לנזק שגרם להם או לרכושם, אלא אם פעל בתום לב.

אז אם נסכם, אפוטרופוס הוא אדם שממונה באמצעות בית המשפט להיות אחראי לחייו של אדם אחר שאינו מסוגל לטפל בעצמו. מינוי האפוטרופוס כרוך בפנייה לבית המשפט, ביקורים של עובד סוציאלי אשר יבדוק את ההתאמה בין האדם שמבקש להתמנות כאפוטרופוס לבין האדם שזקוק לאפוטרופוס, גם אם מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים, רק לאחר אישורו של העובד הסוציאלי בית המשפט יאשר את המינוי באופן קבוע וימשיך לפקח על עבודתו של האפוטרופוס.

הסבר על מינוי אפוטרופוס מתוך אתר משרד המשפטים

על מינוי אפוטרופוס מאתר כל זכות